לפני שאענה, אצהיר שאני מבין שכל העולם מדבר על הצורך בריסון האינפלציה והשאלה שלי עשוייה להראות כשאלה מוזרה בכלל. אבל אני אוהב להבין את מהות הדברים ורק אז לנסות להתמודד איתם.

אינפלציה נמוכה יכולה להוות איתות לבעיות כלכליות מכיוון שהיא עשויה להיות קשורה לחולשה בכלכלה. אנשים ועסקים יהיו פחות מוכנים לבצע השקעות ולהוציא כספים על צריכה.

הביקוש הנמוך הזה מונע, מנגד, מהמוכרים להעלות מחירים- והינה הכלכלה נתקעת. הכלכלה צריכה זרימה מסויימת. הכלכלה, כמו יישות נפרדת, צריכה שכסף יחליף ידיים ושסחורה אכן תיסחר.

אחת הדוגמאות לכך שאינפלציה נמוכה יכולה להוות דאגה עבור הכלכלה היא שהיא יכולה להוביל לירידה בהוצאות הצרכנים.

כאשר האינפלציה נמוכה, אנשים עלולים לדחות את ביצוע הרכישות מכיוון שהם מצפים שהמחירים יישארו יציבים או אפילו ירדו עוד בעתיד. זה יכול להוביל לירידה בביקוש לסחורות ולשירותים, מה שיכול בתורו להוביל לירידה בייצור ובצמיחה כלכלית.

לדוגמה, אם צרכנים מצפים שהמחירים יישארו נמוכים, הם עלולים לדחות רכישת מכונית חדשה או מכשיר ביתי חדש, גם אם הם צריכים זאת. כתוצאה מכך, הביקוש לסחורות אלו יקטן, מה שעלול לגרום לעסקים לצמצם את הייצור או אפילו לפטר עובדים. זה, בתורו, יכול להוביל לירידה נוספת בהוצאות הצרכנים, וליצור מעגל של ירידה כלכלית.

בנוסף, אינפלציה נמוכה יכולה להשפיע גם על שוק העבודה, שכן חברות עשויות להיות פחות סבירות להעסיק עובדים חדשים כאשר הן אינן חוות ביקוש גבוה למוצרים או לשירותיהן. זה יכול להוביל להפחתה נוספת בהוצאות הצרכנים ובצמיחה כלכלית, וליצור לולאת משוב שלילי.

בעולם התעופה, כשקורה אסון הוא נובע משילוב של מספר גורמים. לא רק שיקול דעת הטייס או תקלה במטוס, לרוב צריך התקיימות של מספר סיבות שהביאו לתקלה הסופית.

כמו בתעופה כך גם בשוק ההון, בעולם הצרכני והשפעות האינפלציה.

בעוד שאינפלציה נמוכה לא בהכרח מעידה על בעיות כלכליות בפני עצמה, היא יכולה להוות אות לחולשה בסיסית במשק כאשר היא מלווה באבטלה גבוהה, אמון צרכנים נמוך וביקוש חלש.

היו כמה פעמים בהיסטוריה האחרונה שבה האינפלציה הייתה נמוכה מדי בכלכלות מתקדמות רבות, כולל יפן, ארצות הברית וגוש האירו.

אחת הדוגמאות הבולטות היא הניסיון של יפן עם אינפלציה נמוכה, המכונה "העשור האבוד", שהחל בתחילת שנות ה-90 ונמשך למעלה מעשור. במהלך תקופה זו, יפן חוותה אינפלציה נמוכה ומתמשכת וצמיחה כלכלית אנמית, עם כמה תקופות של דפלציה. שיעור האינפלציה הנמוך הקשה על המדינה להיחלץ ממלכודת דפלציונית, שבה ביקוש חלש הוביל לירידת מחירים, שבתורה הקשתה על התאוששות הכלכלה.

ועכשיו לחבר אותנו למה שקורה בשווקים.

הבעיה אינה אינפלציה גבוהה נקודתית או דיפלציה בחודש מסויים. החשש הוא ממעגל קסמים שלילי שמזין את עצמו. ככל ויש האטה ונניח אף מיתון אז אנשים צורכים פחות ועסקים מצמצמים העסקת עובדים חדשים, במקביל יש ציפייה לירידת מחירים וכולם מחכים עם רכישותיהם ובכך מעודדים את המשך המיתון וכך הלאה.

אותה המשוואה חלה בדיוק הפוך בשנה האחרונה. כמות הכסף שהיתה במערכת והריבית הנמוכה בשווקים עודדו אנשים ועסקים להגדיל את הוצאותיהם ללא כל סיבה אמיתית לחסוך (שכן התשואה שהתקבלה היתה זניחה). הגדלת הוצאות אלו המשיכה להאכיל את האינפלציה בטורה שוב ושוב.

אפשר גם להתייחס לאלמנטים נוספים שתמכו באינפלציה אבל עליהם שמענו שוב ושוב בשנה האחרונה, מבעיות האספקה מסין, דרך הצריכה שהתייחסתי אליה לעיל ועד למלחמה באוקראינה ומשבר האנרגיה,

בכתיבה זו היה חשוב לי להתייחס לשתי נקודות בסיס:

• האחת היא למה בכלל צריך אינפלציה ולמה תמיד היעד הוא מעל 0% (אולי למעט יפן).
• השנייה היא לחשיבות מעגל הקסמים השלילי. כדור השלג מפחיד את קובעי המדיניות יותר מהשלג עצמו.

אצטט את אחד המשקיעים שלנו שבאחת השיחות התקופתיות שלנו לפני כשנה, כשרק התחלנו לראות העלאות ריבית על ידי ה-FED הזכיר לי את הנ"ל:

"בעולם שלנו אנחנו רגילים לתוצאות מהירות. כולנו מדברים על Turn Around מהיר, על בועות קצרות יותר וכדומה. אנשים שוכחים שכדי לרסן את האינפלציה של שנות השמונים לקח כמעט עשור, עשור!"

שמח ללמוד ממשקיענו ולהמשיך להתנהל בשמרנות וזהירות ועדיין מבין את האחריות שלנו בברייטמן-גיל למצוא את ההזדמנויות שיתאימו גם לתקופה הנוכחית.

הכותב, ניב ברייטמן הינו מייסד ובעלים ברייטמן-גיל ניהול השקעות נדל"ן.
ניב מנהל השקעות נדל"ן בעל ניסיון עשיר של מעל ל- 20 שנה, בעל תואר BA בניהול עם התמחות בחשבונאות, ותואר שני במנהל עסקים מביה"ס למנהל עסקים רקאנטי באוניברסיטת תל אביב.